ניתן לתהות על קנקנו של דומיין פישון )אב ובן( ולהבין את מהותו של היקב המשפחתי הקטן והמקסים הזה כבר למקרא שמו. הוא הוקם במחצית הראשונה של המאה ה20- ׁ ׳ בשָ אוָאנֶ ה, כפר קטן בגדה הימנית של צפון עמק הרון, ממש בדרום אזור היין קונדריו. ב1991- עבר לידיו של הבן כריסטוף, שמטפח כעת את שני בניו, אלכסי וקוראנטין, כך שבבוא הזמן ימשיכו הם את דרכו באחוזה המשפחתית. בזמן קצר יחסית דומיין פישון הפך לרפרנס של איכות, ולשם נרדף ליינות אלגנטיים ומעודנים. שני דורות בני המשפחה הצליחו ללקט חלקות נחשבות בארבעה מהאפלסיונים הנחשקים של האזור כמו ׳רוש קולנט׳ בקונדרייה, ׳קוט בלונד׳ בקוט רוטי, וכן בקורנס ובסן ז׳וזף. בסך הכל הם מעבדים כ230- דונם, בעיקר של ויונייה וסירה, חלקם באזורים תלולים עד כדי כך שנטיעת הכרמים אפשרית רק בטרסות. ׁ את הגפנים עצמן קושרים כל אחת למשולש מוטות, שיטה מסורתית הנקראת אֶ שָ אלָ ה, שתפקידה לחזק ולייצב את הגפן. הקשירה מהווה תמיכה תלת כיוונית ששומרת פן הגפן תיסחף בשיטפונות הגשמים, ומונעת מהמיסטראל, הרוח העזה של עמק הרון, לעקור אותה משורשיה. סמיכות משולשי ׁהאֶ שָ אלָ ה אלו לאלו יוצרת מבנה מרחבי שמבטיח שהגפנים יצמחו בפרופורציה נכונה שתאפשר להן ולשכנותיהן הבשלה בחשיפה מיטבית לקרני השמש, וניצול מלא של טרואר ששווה זהב. ׁ הפעולות שנעשות בכרם עם אֶ שָ אלָ ה חייבות לקחת בחשבון את שיפוע ההר, את גובה הטרסות ׁ ואופן הגישה אליהן, ואת מוטות האֶ שָ אלָ ה שמקיפות כל גפן. מדובר בדרגת מורכבות שמחייבת עבודה ידנית אינטנסיבית, כזו שיכולה לנבוע רק ממחויבות מלאה לטרואר ולשאיפה לבטא אותו במלואו. בזכות המחויבות הזו כריסטוף פישון נבחר לנשיא האפלסיון קונדריו ממלא נעליים גדולות במיוחד כנציג ממשיכי דרכו של ז׳ורז׳ וורניי. כזכור לכם, אולי, ז׳ורז׳ וורניי הצטרף לאביו פרנסיס ב- ,1943 בזמן בו קונדריו קיבל הכרה כאפלסיון שבו מגדלים ענבי ויונייה בלבד. הקשיים הכלכליים של אחרי המלחמה, וחוסר האפשרות להשתמש במיכון חקלאי בתקופה בה הוא הפך פופולרי, פגעו בקונדריו מאד, וכרם אחר כרם נזנחו. כשז׳ורז׳ נטל את ההובלה של בית וורניי מאביו, ב,1953- קונדריו כבר היה אפלסיון נטוש ורק 60 דונם של ויונייה, זן על סף הכחדה, נותרו בו ובעולם כולו. במטרה לשקם את האפלסיון ז׳ורז׳ לא חסך שום מאמץ. הוא פינה מטעים וקנה חלקות נטושות, עקר שיחים עבותים וסיקל סלעים, בנה טרסות חדשות גם בשיפועים של 45 מעלות, ובמקביל עסק בשיווק. הוא בנה את מרתף הטעימות הראשון באזור ועם הקסם האישי הניכר שלו עשה לויונייה ביקוש ושם בצרפת ובאנגליה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההערכה לה זוכה כיום פישון אם משווים אותו לדמותו הנערצת של וורניי, שלאחרונה נקראה על שמו הכיכר המרכזית של קונדריו. הויונייה של עמק הרון מפיק יינות לבנים ארומטיים, פרחוניים, עם גוונים של פרי נשיר צהוב, שאפשר לטעום בצעירותם אולם הם מתיישנים נהדר והופכים מינרליים, מעניינים ומורכבים עם הגיל. פישון ׁש קּולָ אנְ ט׳, גם יין ׳קונדריו׳ על צפחה ו׳קונדריו קארס׳, יין מורכב ֹ מפיק בנוסף ליין מכרם יחידני, ׳רו יותר מגפנים שנטועות על גרניט. ׳פיור 100׳ הוא יין טבעי ללא גופרית ו׳קווה פאסיינס׳ יין ׳בציר מאוחר׳ מתוק. הפורטפוליו הלבן כולל כמות מועטה של יינות סן ז׳וזף, בהם פישון משתמש גם ברוסאן ומרסאן. אלכסי וקוראנטין, בניו של כריסטוף פישון, העמיקו את היכרותם עם זן הסירה ונהנו מהאפשרות לעשות שני בצירים באותה שנה, כשיצאו לתקופות בציר באוסטרליה, מדינות שמצויות בצד השני של קו המשווה ולכן הבציר בהן מתקיים בסוף החורף האירופי. מזן זה היקב מציע כיום שלושה יינות בקוט רוטי - ׳לה קונטס׳ אן קוט בלונד׳, ׳רוזייה׳ ו׳פרומס׳, וסן ז׳וזף אדום מגפנים צעירות. תכניות לעתיד? פישון הוא חלק מ15- יקבים שהחלו לייצר יין גם בגדה השמאלית של הרון, באזור סייסואל, צפונית מזרחית לקוט רוטי, אזור היסטורי שהיה ידוע ביינותיו כבר בתקופה הרומית, ואשר בו הם מפיקים את היין ׳מוזאיק׳.